האקלים וכיוצא בכך

ההתעסקות בקיום היא בהכרח גם התעסקות במכשולים הניע־ בים בדיר לקיום. אצל הסופרים הראשונים מכשולים אלה הם חיצוניים הארץ, . אצל סופרים מאוחרים יותר המכשולים קשים יותר לזיהוי ופנימיים יותר ; שוב אין אלה מכשולים בדרך לקיום פיסי, כי־אם מכשולים בדרך לקיום רוחני, לחיים שמעבר להוויה האנושית. לעתים הופר הפחד מפני המכשו¬לים הללו למכשול כשלעצמו, ואדם נעשה משותק מאימה (אם מפני מה שמאיים עליו מלבר, לדעתו, ואם מפני יסודות באישיותו־שלו, המאיימים עליו מלגו). יתכן שהוא פוחד מהחיים עצמם; וכאשר החיים הופכים לאיום על החיים, נוצר מעגל־קסמים. אם אדם חש שהוא יכול להישאר בחיים אך ורק אם יקטע אחד מאבריו ויעשה עצמו נכה או סריס מהו מחיר הקיום? כדי לתת לכם דוגמה מהירה של הנושא שבו אני דנה אציג כמה תמציות של עלילות קנדיות. אחדות מהן מכילות נסיונות להתקיים נסיונות כושלים. אחדות מציגות קיום־ בדוחק. אחדות מתארות הצלחות פגומות (האדם נותר בחיים, אר נעשה נכה). פראט: טיטאניק: אונייה מתנגשת בקרחון. רוב הנוסעים טובעים. פראט: בראבף ואחיו: לאחר התנסות מוחצת, נשארים כמרים זמן קצר בחיים ואחר־כר נטבחים בידי אינדיאנים. לורנס: מלאך האבן: זקנה נצמדת בחירוק־שיניים לחיים ומתה לבסוף. קאריה: האם זו השמש, פיליבר? : הגיבור נחלץ מדלות כפרית משוועת ומתנאים עירוניים מחרידים, כמעט מצליח מבחינה כספית, ונהרג בהתנגשות, בתאונת־ דרכים. מרילין: בצל המוות: הגיבור מטיל בעצמו מום רוחני כדי להצליח מבחינה כספית ונכשל. רום: לי ולביתי: כומר כפרי השונא את כהונתו מטיל בעצמו מום אמנותי, בהישארו במקומו, ולבסון. ניתנת לו הזדמנות מפוקפקת להימלט. באקלר: ההר והגיא: סופר, שאינו מסוגל לכתוב, רואה לבסון. זיק של אפשרות, אך מת לפני שניתן לו לממש אותה. גיבסון: התייחדות: אדם שאינו מסוגל לקיים מגע עם הזולת, משתדל להציל כלב חולה נכשל ונשרף בסוף הסיפור. משעמם מאוד: היה ד.יה זוג צעיר, גון ומרי, w,-, ימי חייהם. סון.. יש רגליים לשני הטיעונים הללו, אבל אין ספק שהקדרות הקנדית מעיקה יותר מאשר בספרותם של רוב העמים האחרים, והמוות והכשלון עוברים כל גבול. כאשר ניצבת בפני קנדים הברירה בין ההיבט השלילי והחיובי של כל סמל הים כאמא מעניקה־חיים, הים כמקום שאוניות נטרפות בו הם מעדי¬פים בעליל את הפן השלילי. בשלב זה עלול הקורא להחליט, שרוב הסופרים הקנדים המכבדים את עצמם הם ניוורוטים או רואי־שחורות, ולשבת לקרוא בהנאה את אן משבעת־העמודים (הגם שזה סיפורה של יתומה.). אך אם צירוח־המקרים מגרה את סקרנותן־ סופרים רבים כל־ כך בארץ כה קטנה וכולם סובלים מאותה ניוורוזה אציע לך תיאוריה. ככל תיאוריה היא לא תסביר הכיל אך אפשר שתספק לר כמה נקודות־מוצא. הבה נניח, לצורר הדיון, שקנדה ככלל היא קרבן או מיעוט מדוכא או מנוצלת. הבה נניח, בקיצור, שקנדה היא מושבה. הגדרה חלקית של מושבה היא, שזה מקום שמפיקים ממנו רווחים, אר לא האנשים שחיים בו: את רוב הרווחים ממושבה מפיק מרכז הקיסרות. לשם כך מקימים מושבות, שיפיקו ממון בשביל המדינה־ האם, וכך היה מאז ומתמיד מאז ימי רומי, ובתקופה מאוחרת יותר, בימי שלוש־עשרה המושבות של אמריקה. מובן שיש תוצאות־ לוואי תרבותיות, שלעתים קרובות מזהים אותן במנטאליות הקולו¬ניאלית, ואת אלה נבחן כאן; אבל המניע הבסיסי הוא כלכלי. אם קנדה היא קרבן קולקטיבי, כדאי להקדיש תשומת־לב למצבי־הקרבן הבסיסיים.